את הסדנא ביליתי בחוץ עם ארטיק קרח שאחת העובדות מהצוות המקצועי שקלטה שנבהלתי הביאה לי.
ראוי לציין לשבח את הצוותים המקצועיים שעובדים במוסדות ובעמותות שעוסקות בנושא הזה.
כמה מסירות נפש, כמה אהבה, הכלה, אכפתיות, ודאגה יש במלאכיות ובמלאכים האלה.
מיד היא לקחה אותי החוצה וסיפרה לי שגם לאנשים מבוגרים זה קורה והכל בסדר.

זה אומנם באותו רגע הרגיע אותי, אבל מאז הרבה זמן לא הגעתי לסדנאות האלו, הייתי בסוג של פחד מהעניין.
בגיל טיפה יותר מתקדם החלטתי להגיע עם אבא שלי לבית ספר הדר בשדרות,
שמידי קיץ ולפני כל חג אבא שלי או שי פרמונד מדור המייסדים היו מעבירים שם סדנאות תיפוף לילדים.
לאחר הסדנא שם הרגשתי כל כך טוב, השמחה שגרמנו לילדים נתנה לי כוחות ותעצומות נפש אדירות
כמה סיפוק ואושר עילאי הרגשתי אחרי הסדנא.

ומאז ועד היום אני יכול להגיד בפה מלא שאני מחכה לסדנאות האלה,
היום אני מעביר בקביעות את הסדנאות בבית ספר הדר בשדרות ואני גם יכול לגלות לכם שאני נותן מעצמי כפול שתיים!
כי הסיפוק והתחושות שאני מקבל אחרי הסדנא זה משהו מדהים שאי אפשר להסביר במילים…