כדרך ומעורבות בחברה מתוך רצון התנדבות אמיתית וכנה להעביר את רוח התוף, השירה והשמחה, יצאו חברי הרכב מתופפי המדבר למסע התנדבותי ברחבי ארץ ישראל, כשהם מצויידים בכ-100 תופים, הרבה מצב רוח טוב ואנרגיות חיוביות לשבוע של הופעות, בשיתוף הקהל.
המסע החל בליבם של מדבריות הנגב אצל שכננו הבדויים, ביישובים הבלתי-מוכרים. מופע הפתיחה היה בביה"ס אלאושלי. בנסיעת שטח קצרה אל נופין הקסומים של המדבר ואל יושבין הטבעיים. כ-500 מתלמידי ביה"ס חיכו לנו כשהם דרוכים לחוייה, התכבדנו בכוס קפה בדואי מריר, ובפעם הראשונה הציגו אותנו בערבית: "מטבלין אל סחרה". ההופעה נפתחה בשיר עם אפרקאי המנוגן ע"י שירה וחזרה של הקהל, עד מהרה הילדים למדו את המילים ושרו איתנו, ההרגשה היתה נפלאה מעין התרוממות רוח, כוחו של התוף בחיבור שלו בין האנשים, משמעותו של הקצב הוא איחוד של כל השומע אותו.
הרגשתי את האנרגיה זורמת לבמה המאולתרת שהכינו לנו שבט אלהוושלי מחיאות הכפיים של 500 ילדים תמימים, העידו על ההתרגשות הרבה משך זמן ההופעה מונחים התופים שהבאנו איתנו בירכתי הבמה. החברה' הצעירים צדו אותם במבטם וציפו לרגע בו יוכלו לנגן בעצמם. יש רק 100 תופים ו-500 ילדים, החלטנו לחלק תופים ליושבים בשורה הראשונה, וככה החל ניגון משותף תוך כדי שאנחנו מנחים את הסיישין הגדול הזה.
נפרדנו לשלום לא אחרי שגמרנו להעמיס את כל כלי הנגינה שלנו, ומשמה דרומית לבאר שבע עמוק בתוך המדבר אל ביה"ס בשם נווה במדבר. קבלת פנים בדואית טיפוסית חמה ומארחת שכללה ארוחה בדואית אמיתית במגש גדול עם אורז ולחם בדואי שנאפה במיוחד עבורנו.
גם כאן האנרגיות פרצו גבולות ומחסומים, שתי ילדות ביקשו לשיר ושאנחנו ננגן. הם שרו שירי בדואים מסורתיים וכל הקהל הצטרף והפעם בריקודים, מנהל ביה"ס פרץ ראשון עם מקל בידו ופיזז דבקה בדואית, הוא נתן את האות, ואנשי המדבר החלו רוקדים, האקסטזה הגדולה שלי כנגן זה שהקהל מגיע לידי ריקוד, אש הניגון בוערת בי, והרגשת ריחוף עילאית עוטפת אותי, אלו הרגעים בהם אני מגיע לדרגות שיחרור בלתי-מוסברות.
על הצד הלוגסטי של המסע הייתה אחראית שרית המפיקה שלנו. במאמץ רב ובהשתדלות שלא לסרב לשום "פניה" וכשהיא מצוידת בלוח ענק עם תאריכים ושעות דוחסת, מצמקת אל תוך הלוח 14 הופעות שמתחילות בנגב ממשיכות במתנ"ס דני בת"א, הופעת רחוב בטיילת בת"א, בית-חולים הדסה בירושלים, ויצו חיפה, הישוב כפר ורדים ועוד רבים וטובים.
