בת מצווה בכותל סיפור אישי

זה כבר לא סוד שבכל יום שני וחמישי אני מגיע לירושלים, עולה לכותל, לחגוג שם יחד עם משפחות בר מצווה בכותל המערבי.

Thank you for reading this post, don't forget to subscribe!

יש אירועים שבגלל סיבה מסוימת אני זוכר אותם ממש לכל החיים.

ועל אירוע כזה אני דווקא רוצה לספר לכם, זה אירוע של בת מצווה בכותל.

בדרך כלל בבר מצווה רוב החתנים מגיעים עד השעה 11 כדי להספיק לעלות לתורה, היום שלהם מתוכנן בקפידה, החל בארוחת הבוקר ועד תהלוכת מתופפים ושופרות בירושלים שזה החלק שלנו בעצם.

היום אני דווקא אספר לכם על בת מצווה בכותל,

זו בת מצווה שנערכה לילדה שאני אפילו זוכר את השם שלה, קראו לה קטי,

היא באה מארצות הברית עם ההורים שלה.
 משפחה לא קטנה, הם עשו את הבת מצווה לקראת אחר הצהריים, פגשנו אותם בסביבות השעה ארבע אחרי שהם כבר סעדו במסעדה שקרובה לכותל.

בדרך כלל אנחנו פורשים חופה, שבנויה מדגל ישראל עם ארבע מוטות, אנחנו מבקשים ארבעה מתנדבים, כשכל מתנדב אוחז במקל של החופה, וכך עם החופה אנו מתחילים בתהלוכה כשחתן הבר מצווה נמצא מתחתיה.

מה גרם לילדה לבכות?

תוך כדי שאנחנו מתארגנים, אני שם עליי את השופר, דימה נותן את הנשיפות האחרונות על הקלרינט, אנחנו שמים לב שקטי פרצה בבכי, אמא שלה שכל כך טרחה, עשתה טלפונים ותיאומים עם הרב, עם להקת המתופפים והמסעדה, כבר שלושה שבועות שהיא עובדת על הבת מצווה וברגע האמת דקה לפני שמתחילים, הילדה פורצת בבכי, היא לא רוצה להיכנס, היא לא רוצה כלום.

אבל מה, זה לא היה לא רוצה של ילדה אנטי, זה היה לא רוצה מיוחד כזה, פשוט איבדה את הכוחות, ישבה בשקט, מוקפת עם כל המשפחה שמנסים לשכנע אותה.

אבל אז הבנתי שקטי התמלאה באור, באור גדול, היא באה מארצות הברית ישר לירושלים כשיום לפני זה היא רק נחתה בארץ.

הרגשתי בתוכי ממש דקה לפני שאני מחזיק את השופר כדי לפתוח את שערי השמיים שהילדה התמלאה באור חזק. פשוט כמעט ולא יכלה להכיל את האור, את השמחה שירדה מירושלים, שיהודים שבאים מכל העולם מגיעים לירושלים ומרגישים.

היא ישבה בצד תוך כדי שהאמא אומרת לה: "Don't do it, Don't do it" היא מסבירה לי שהם עשו את כל זה בשבילה.

אבל הם לא הבינו את מה שאני בתור צופה מהצמד יכולתי לראות, יכולתי לראות את האור שיש בילדה , ידעתי שהיא תקום, לא רציתי להגיד לאמא או לילדה כלום.

שיר למעלות, השיר שהפשיר את הקרח

חיכיתי בשתיקה ואז ביקשתי מכל המשפחה הקטנה והמצומצמת הזאת, ביקשתי מהקהל לבוא ולשיר איתי את שיר למעלות, כמובן שידידי נגן הקלרינט המהולל, דימה מכינור דוד התלווה אליי ועזר לי וביחד שרנו "שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים מעיין יבוא עזרי". ותוך כדי שאני נושא תפילה לשמיים, אני מרים את העיניים לבורא עולם ואומר לו שמע אולי החברה פה לא מבינים מה קרה, אבל תרים את הילדה הזאתי, תשמח אותה, "אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי".

אנחנו מתחילים לשיר , "עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ אל ייתן למות רגלך אל ינום שומרך" בסגנון מוש בן ארי, כולם נסחפים ושרים ביחד, הילדה קמה מוחה את הדמעה ומחייכת.

כבר בהתחלה אמרתי לכם שהיא לא הייתה ילדה מרדנית , לא רוצה בת מצווה וכזה היא הייתה מנומסת, רק דמעות הציפו את עיניה, ירדו, זלגו , מלאות באור, אור השם יתברך שרואה את הילדים שלו חוזרים לארץ הקודש, באים לחגוג פה בת מצווה, עם אהבה כל כך גדולה, הם לא יודעים את השפה אבל הם שרים מעומקה דליבה, הם שמחים הם מתרגשים בעיר הקודש, אפשר לראות את זה בעיניים שלהם, בתנועות גוף, בנשימות, בשמחה הגדולה , בשמחה המתפרצת.

דמעות של שמחה

היו לנו כבר לקוחות שהיו עורכי דינים מאוד מפורסמים, מנתח פלסטי שהיה לבוש באדרת כשהוא בדיוק הגיע מאחד המלונות המפוארים של ירושלים.

עמד שם ופתאום מצא את עצמו, עם החליפה רוקד כמו דוד המלך לצלילי הכליזמרים, רוקד ושמח וכך היה בדיוק בבת מצווה הזאתי, השמחה עלתה והתפרצה והדמעות של הילדה שנראו לכאורה כעצב, היו דמעות של שמחה, שהפכו לנו את התהלוכה לאחת היפות , אחת שתיזכר בי לכל החיים.

השתתפתי אולי כבר במאות אולי אלפי בר מצוות אבל תמיד יש את האחד או השתיים שאני אזכור אותם לכל החיים. בגלל מקרה שקרה, בגלל משהו שנגע לי בלב בגלל משהו שראיתי וריגש אותי וגרם לי לנגן בצורה הרבה יותר מופלאה ממה שאנחנו בדרך כלל מנגנים.