ילדים מכל העולם אוהבים לנגן מקצבים ולשיר שירים יחד.
בתרבויות מסוימות קיימים מקצבים מפותחים כחלק מחיי היום יום,
ילדיהם גדלים תוך כדי שמיעה ותחושה של מקצבים ושירים.
למעשה, כולם מתחילים עם מקצבים אוניברסאליים פשוטים, שרים את שירי תרבותם בזמן שהם מנגנים.

לפנינו כמה משחקי קצב קלים וחביבים:
כיפים ונחמדים עבור ילדים מגיל 3 עד 10 ויותר.
ראשית, לפניכם כמה פרינציפים בסיסיים שהופכים את המשימה לקלה ופשוטה.
ההתחלה צריכה להיות בקצב איטי, עליכם לשיר את השיר לפני שמנגנים(מתופפים) אותו,
שימרו על חביבות, העיקר אינו הפרפקציוניזם של המקצב או שלמותו אלא ההנאה מתהליך יצירת המוסיקה כ"אנסמבל" (תערובת) של נגנים.

התחילו בישיבה בצורת מעגל כך שכל ילד יוכל לראות את חברו ויהיה לו מספיק מרחב לנגן.
לא לחלק את הכלים לפני שמדגימים כיצד לנגן עליהם!
קשה מאוד לילדים לשמור שלא לנגן על הכלים כשהם מונחים לפניהם.
יש להסביר להם מתי לנגן ומתי לא לנגן,
כאשר נאמר להם שיש זמן שמנגנים וזמן שבו אנו שומרים על שתיקה כחלק מהניגון,
בקשו מהם להראות לכם את ידיהם הריקות ולהסתכל בעינכם,
זה יגרום להם לריכוז, זהו אגב מכשיר לקבלת שקט בזמן שאתם זקוקים לו…

מחיאות כפיים
התחילו עם מחיאות כפיים, זהו כלי אוניברסאלי בסיסי. מחאו כפיים בצורה רגועה בהתחלה,
תנו להם לשמוע אתכם מוחאים ואז בקשו מהם להצטרף.
כאשר נוצר "גרוב" התחילו לשיר שיר שכולם מכרים "הבה נגילה", "יונתן הקטן" ועוד.
שירים בסגנון זה מתנגנים נפלא.
שירו כמה פעמים ביחד ואז תנו אות ברור וויזואלי להפסיק. ידיים מונפות אל על עובד מצוין.
עכשיו תנו להם למחוא לבד ושוב תנו סימן ויזואלי ברור,
ידיים מונפות למעלה, ספירה בכול רם, אחד, שתיים, שלוש, ארבע פה פה (שתי מכות)
כעת, שהילדים "חמים" ועובדים יחד זה הזמן להדגים את האינסטרומנטים (כלי הקשה, תופים, ועוד)
יש להוציא את הכיליים אחד אחרי השני.
ניתן לעשות זאת על ידי שירה.
ודאי שמעתם את השיר המפורסם אני מנגן?!
אני מנגן!
מקהלה: מה אתה מנגן?
אני מנגן, מנגן בטמבורין
מקהלה: טמבו, טמבו, טמבורין טמבו, טמבו, טמבורין.

ככה להמשיך עם כל כלי ההקשה.
אני אוהב להשתמש בדרבוקות קטנות שמתאימות לגודל הילדים,
כך הם מרגישים בטוחים ושולטים בכלי, או בשייקר קטן(עשוי קופסאות גפרורים)במידות שיתאימו לילדים.
שימרו על פשטות וטכניקה לא מסובכת,
תראו איך אפשר להפיק צליל פשוט על ידיי נגינה בקצה התוף בעזרת האצבעות,
הדגימו מספר צלילים על התוף בקשו כל הזמן לא לנגן באגרסיביות.
תשירו כמו שאתם מנגנים זאת, בום, בום, בום, בום.
נגנו מתוך שלווה ושימרו על נינוחות בניגון.
לשיר את המקצב הופך את העניין לקל יותר ו"מחדיר" את הקצב לגוף.
הדגימו את השייקר בתנועה פשוטה קדימה ואחורה
וגם הפעם לשיר את הניגון

1 2 3 4 1 2 3 4
שיק שיק שיק שיק את השייקר לשק שיק
קדימה אחורה קדימה אחורה קדימה אחורה קדימה אחורה

אפשר להוסיף אינסטרומנטים נוספים אם ישנם,
אולם אני מציע להשתמש בדרבוקה קטנה ושייקר לפעם הראשונה בה הקבוצה מנגנת יחד.
התחילו לשיר ולנגן עם החלק שקיבלו תופים,
צרפו את השייקרים. שימרו על "אש קטנה" ורגועה,
שירו שיר ששרתם מוקדם יותר.
תנו לקצב ולשיר לזרום מספיק זמן כדי ליצור "גרוב",
המשיכו עד הזמן לברייק (הפסקה).
היו ערניים שהילדים מסוגלים להישאר מפוקסים ונינוחים מבחינה פיזית (ישיבה נוחה).
תנו את הסימן ברייק ונגנו שוב,
זוהי דרך מצוינת לשחרר אנרגיה וליצור אוירה של חגיגה.
זו היא רק ההתחלה, עודדו אותם לנגן בעתיד, שימרו על הפשטות,
הוסיפו עוד כלי הקשה תהינו ותמיד תהיו שמחים.